המבקר הפנימי הממונה בקבוצת חברות, לא אחת נתקל בסוגיית אחריותו כמבקר פנים של חברת האם בחברות הבנות, ולא בכדי. תפקידו של מבקר הפנים עוגן סטטוטורית בישראל בחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב – 1992 (להלן – חוק הביקורת הפנימית) ובחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן – חוק החברות). עם השנים, ולאור השינויים בחקיקה הישראלית, תפקידו הפך למרכזי בחייה של חברה ציבורית.
במסגרת בחינת אפקטיביות הבקרה הפנימית על הדיווח הכספי, נדרשת ההנהלה להעריך את תפקודו של המבקר הפנימי כחלק מהערכת אפקטיביות הבקרה הפנימית בארגון. רואי החשבון החיצוניים נדרשים לחוות דעתם בדבר רכיבי הבקרה הפנימית הנדרשים בדוחות הכספיים. עפ"י חוק הביקורת הפנימית, חברת בת מהווה אחד מהנכסים של חברת האם ולפיכך נשאלת השאלה, מה אחריותו של מבקר הפנים בחברת אם, לה חברות בנות בהן ממונה מבקר פנים אחר?
מבקר הפנים זכאי להיחשף למידע המצוי ברשות הגוף בו הוא ממונה ומשמש כמבקר פנימי, מכאן שהיקף האחריות של מבקר הפנים ביחס לפעולותיה של חברת הבת, נגזר מזכויותיה של חברת האם ונושאי המשרה בה, ביחס לקבלת מידע בחברת הבת. בעוד שבתחום הביקורת החיצונית נושא זה הוסדר במסגרת תקן ביקורת 9 ובהבהרה מספר 1 לתקן, של לשכת רואי החשבון, הרי שנושא זה לא הוסדר עד כה סטטוטורית בתחום הביקורת הפנימית בישראל.
ישנן שתי גישות להתייחס לנושא זה בתחום הביקורת הפנימית וההבדל העיקרי ביניהן הוא גבולות האחריות של מבקר הפנים כנושא משרה בארגון. גישה אחת גורסת שהמחוקק התכוון במונח "ניהול הנכס", למובן הנכס הפיזי, קרי המנייה – ובכך על מבקר הפנים להתייחס בתוכנית עבודתו לפעולות המבוצעות בחברת האם בלבד וכאן תחומים גבולות אחריותו. ישנה גישה אחרת הגורסת כי המחוקק התכוון במונח "ניהול הנכס" למהות הנכס, דהיינו הפעולות המבוצעות בחברת הבת – ובכך על מבקר הפנים להיות מעורב בעבודת מבקר הפנים בחברת הבת ובכלל זה: בקביעת התכנים, בעצם העיון בדוחות המוגשים, בחינת אופן יישום ההמלצות, נוכחות בוועדות הביקורת בחברה הבת ועוד, כאן גבולות אחריותו נרחבים למדי.
בהתקיים ואקום סטטוטורי כאמור, ועפ"י המתודולוגיה שגובשה במשרדנו, חזקה עלינו, כמבקרי פנים של חברות ציבוריות גדולות במשק בהן אנו ממומנים, להעלות נושא זה לדיון בדירקטוריונים ובוועדות הביקורת, לצד יועציהן המשפטיים ולעגן מעין צ'רטר עבודה מוסכם עם הדירקטוריון וועדותיו בדבר יחסי הגומלין בין מבקר הפנים בחברת אם למבקר הפנים בחברת הבת.
בחייקין, כהן רובין ושות' אנו מאמינים כי מבקר הפנים בחברה האם נדרש לקיים ערוץ תקשורת עם מבקרי הפנים בחברות הבנות בארץ ובחו"ל ובכלל זה: שליחת שאלונים חצי שנתיים, קיום פגישות עם מבקרי הפנים ועריכת בירורים כחלק מפיקוח כללי לגבי תהליך עבודתו של מבקר הפנים בחברת הבת. עוד אנו גורסים כי בחברת אם, לה חברות בנות פרטיות בהן לא ממונה מבקר פנים, על מבקר הפנים לראות את הקבוצה כמכלול אחד באופן קביעת עבודתו ומכאן נגזרת גם אחריותו הכוללת על פעילות כל הקבוצה.